מיימי, או בשמה המלא איידה-מיי וואסל, היא סבתי

קיבלתי היום בדואר חבילה עם כמה מעבודות האומנות שלה. נרגשת פתחתי את הקופסא, כל כך רציתי לדעת מה יש בתוכה, שאלתי את עצמי איזו עבודת אומנות הדוד שלי, ביל, בחר לשלוח לי. כשראיתי את שטיחי הקיר הארוגים שלה המוכרים לי כל כך, הלב שלי הוצף ברגשות ובזיכרונות. מתוך העבודות שלה חוויתי את המהות והעומק, ושעות על שעות של עבודה סבלנית, המספרת את סיפור של ידע ושיתוף.

אני רוצה לספר לכם על מיימי, לשתף אתכם בסיפור חייה של סבתא שלי, שנפטרה בשנה שעברה בגיל 99 שנים!

מיימי גדלה בארצות הברית בניו ג’רזי במשפחה אמריקאית מסורתית. אביה היה בנקאי מכובד ואימה הייתה עקרת בית שגידלה את ארבעת ילדיה. כבר בגיל צעיר, מיימי הייתה נערה עצמאית למדי, מלאה בחלומות ואקזוטית למדי לאותה תקופה. היא הייתה מאוד אתלטית ובעלת רצון חזק ובגיל צעיר למדה לטוס והפכה לאחת הנשים הראשונות בארה”ב שידעו להטיס מטוס.

רישיון טייס 1929-30

בגיל צעיר מיימי נישאה לוויליאם “ביל” וואסל.

הם היו זוג מאושר ואהבו להיפגש עם חברים ולארגן מסיבות בביתם היפה בדרך הגולף הישנה.

ביל היה הבעלים של מפעל מפורסם ומצליח לייצור עוגות (פאי) תפוחים, עובדה שאפשרה להם לחיות בסגנון חיים יוקרתי, בסגנון גטסבי הגדול! לאווירה שמחה זו, נולדה אמי, ברברה וואסל ושש שנים לאחר מכן נולד אחיה הצעיר, ביל וואסל.

כשמלאו לאמי 18 שנים, היא עקרה לאירופה, בכדי ללמוד אומנות באיטליה ולאחר מכן בצרפת. היא עזבה את ארה”ב מכיוון שלא הרגישה בנוח עם סגנון החיים היוקרתי וללא הדאגות של משפחתה. מיימי בילתה עם אמי במשך שנה באירופה ואז חזרה לארה”ב. כמה שנים מאוחר יותר, לאחר מות בעלה, מיימי עברה לגור בפריז ליד בתה וגרה במרחק מספר תחנות מטרו מהבית שלנו.

מגיל צעיר,  בכל יום רביעי, הייתי מבקרת בבית של סבתא שלי. יום רביעי היה יום בו לא התקיימו לימודים בצרפת. באותו זמן, כשהיא בת חמישים, מיימי הפכה לאמנית מלאכות יד מוכשרת. היא ידעה המון טכניקות כמו פיסול, תפירה, אריגת שטיחי קיר, מקרמה, קולאז’ ובישול. אהבתי מאוד לבוא לבית שלה, והיינו מבלות יחד שעות בהכנת דברים, למידה, קריאה, יציאה לפיקניקים בפארק טווילרי בפריז. האווירה בבית של מיימי, סבתא שלי הייתה שלווה, מחבקת ומאוד יצירתית.

הבית של מיימי היה תמיד מלא בעבודות אומנות בתהליך עשייה. אני זוכרת שהייתי מגיעה אליה, מסתכלת סביב כדי לראות מה חדש בבית, ועל איזו יצירה חדשה היא עובדת. תמיד הייתי מגלה דברים חדשים ומעניינים. ואז היינו יושבות לאכול ארוחת צהריים יחד. מיימי הייתה מסדרת שולחן יפה עם מפה, מפיות וסכו”ם אלגנטי. אני הייתי משוחחת אתה באנגלית ומתאמנת בכיף ועם הרבה צחוק על האנגלית שלי.

מיימי לימדה אותי את כל מה שאני יודעת על עולם מלאכות היד. היא לימדה אותי בתשוקה ובאהבה ובסבלנות אינסופית, מתוך הלב איך שידע צריך לעבור מאדם לאדם. עד היום, כשאני מלמדת ילדים מלאכות יד, תמיד יש ילד או ילדה שמתבלבלים וקוראים לי, סבתא. כשזה קורה, אני מחייכת לעצמי כי אני יודעת שמיימי חיה בתוכי ושהילדים פשוט מרגישים את זה.

עכשיו שעבודת האמנות שלה נכנסה לתוך הבית שלי אחרי כל כך הרבה שנים, אני מרגישה שהיא באה לגור אתנו שוב. אני מרגישה שהיא חולקת אתנו את חיי היומיום ורואה כיצד התשוקה שלה לאומנויות עברה אלי ולילדיי, הנינים שלה.

כמה טוב שבאת הביתה, מיימי. . .

elements in studio

About the Author stephanie harari

יוצרת, חולמת, וחוקרת. משחקת עם חומרים וטכניקות, בעלת דמיון ללא גבול. מלמדת ומשתפת בכל גילוי יצירתי. ובעיקר - נהנית.

7 comments

  1. how wonderfull! It was really interesting.
    I showed gil an my daughters the photos, and they all said your granma reminds them of you. She was a really beautifull lady, and it all looks very hollywoodish.

  2. Merci infiniement Steph. C’est très beau ce que tu as écris….Je retrouve un vent de douceur qui était incarné par cette periode ou Mamie faisait partie de nos vies. Une leçon pour nous tous sur le rôle que nous pouvons avoir les uns aurpès des autres. Bel hommage, tendre, doux et si juste rendu à Mamie. Je t’embrasse

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s